על יוגה
על העצמי

השמש יכולה לסמל אור אינסופי המאיר את אורו על כל הברואים, אותו רעיון שמזכיר לנו את פורושה- ״הרואה״, הרוח, האלוהות אותה היוגי שואף להזדהות כעצמיותו המקורית. מספרים שהיוגי קם בבוקר ופונה אל הזריחה במזרח ולכן חלקו הקדמי של הגוף נקרא החלק המזרחי של הגוף והחלק האחורי נקרא החלק המערבי. פאשימה - מערב- כמו התנוחה שבה מתארך כל הערוץ האחורי של הגוף- פאשימוטאנאסנה: פורוו- מזרח- כמו התנוחה פורווטאנאסנה שמותחת את כל הערוץ הקדמי של הגוף: איננו יודעים לומר בוודאות את מקומה של הברכה בהסטוריה

אוםॐ אני משתחווה לרגלי הלוטוס של המורים, השמחה הפנימית שלי מתעוררת, כמו רופא ג'ונגל טוב אני מסיר את האשליות שצברתי כתוצאה מרעל הסמסרה. אני משתחווה לפאטנג'לי בעל אלף ראשים לבנים, המחזיק קונכייה (המסמלת צליל אלוהי) גלגל (המסמל אור או זמן בלתי מוגבל) וחרב ( המסמלת הבחנה ॐ Omॐ Vande Gurunam charanaravinde Sandarshita svatmasukavabodhe Nishreyase jangalikayamane Samsara halahala mohashantyai Abahu purushakaram Shankhacakrsi dharinam Sahasra sirasam svetam Pranamami patanjalim Omॐ

שואלים את עצמכם, אז מה הנכון ? שאלה טובה, נלמד לאורך הקורס שזה תלוי במטרה שלכם כמורים או תלמידים, למשל: שדרה כפופה תתאים לתרגול רסטורטיבי, עם דגש על ביצוע של הבאנדות. שדרה בפשיטה תתאים כהכנה ופתיחה לכפיפות לאחור. שדרה בקימורים נייטרלים תתאים כאשר אני מנסה ללמד או ללמוד ייצוב של השדרה. במהלך הקורס נשים דגש על בניית רצפים על פי תנוחה מסוימת. התנוחה יכולה לשמש כמעין תנוחת שיא שתגיע בסוף רצף או כתנוחה שעוררה בנו השראה וחוזרת על עצמה במהלך הרצף מספר פעמים על מנת שנוכל לחוות את הטר

כאשר הזרע מפרה את הביצית מתחיל להתרחש תהליך חלוקה קסום של תאי גזע שבתורם מתחילים לקיים שלושה ״גופים״. אקטודרם- הופך לתאי עצב שמתמחים בהולכה. מזודרם- הופך לתאי שריר שמתמחים בכיווץ והרפייה ותאי חיבור שמתמחים ביכולתם להוות מבנה, שלד, אלסטי יותר או פחות, לתת צורה, לחבר ולהפריד. אנדודרם- הופך לתאי אפיתל שמומחים בהפרשה. לא מפתיע שתאי השריר והחיבור מתחילים את דרכם כ״גוף״ אחד ומסיימים את דרכם כך. השרירים שלנו בנויים בצורה של מעטפות, מעטפות, פלחים- פלחים של סיבי שריר אשר עטופים על יד

תוכן עניינים: