מבוא כללי להיסטוריה ופילוסופיה של פטנג׳לי
- hareladam
- Dec 27, 2023
- 10 min read
Updated: Aug 25, 2025
אוםॐ
אני משתחווה לרגלי הלוטוס של המורים,
השמחה הפנימית שלי מתעוררת,
כמו רופא ג'ונגל טוב אני מסיר את האשליות שצברתי כתוצאה מרעל הסמסרה.
אני משתחווה לפאטנג'לי בעל אלף ראשים לבנים,
המחזיק קונכייה (המסמלת צליל אלוהי)
גלגל (המסמל אור או זמן בלתי מוגבל)
וחרב ( המסמלת הבחנה
ॐ
Omॐ
Vande Gurunam charanaravinde
Sandarshita svatmasukavabodhe
Nishreyase jangalikayamane
Samsara halahala mohashantyai
Abahu purushakaram
Shankhacakrsi dharinam
Sahasra sirasam svetam
Pranamami patanjalim
Omॐ
אם תרגלתם שיעור אשטאנגה או איינגאר, בוודאי שמעתם את המנטרה של פטנג׳לי. מי הוא היה ? מהן הסוטרות שלו? עבור מי הם נכתבו ומתי? בואו נתחיל!
(הרשומה שמופיעה עד שיעור הזום המוקלט היא חלק מהחומרים שמומלץ להכיר בקורס, כל הרשומה שאחרי היא להעשרה לחלוטין:)
היוגה סוטרה של פטנג'לי נכתבה בסביבות המאה הרביעית לספירה, כאשר ייתכן ופטנג'לי היה אדם אמיתי או דמות בדיונית. במאה הרביעית לערך נכתבה גם הפרשנות הראשונה ליוגה סוטרה שמיוחסת לחכם ויאסה. זוהי פרשנות מפורסמת שנהוג לציין את הכתוב בה כשלומדים הסוטרות. מכיוון ששני הטקסטים נכתבו באותה המאה, ישנו דיון באם ויאסה הוא זה שכתב וערך את היוגה סוטרה, כמובן שזוהי סוגיה מעניינת מכיוון שאם ויאסה כתב את הסוטרות הרי שהבאשיה היא לא רק פרשנות אלא ביאור של הכותב על הטקסט.
כיום, היוגה הפכה מאוד פופלארית במערב ורק בארה״ב יש כ 40 מיליון מתרגלי יוגה. עובדה זו האיצה את המחקר האקדמי של כתבים יוגיים מתקופות שונות אך עדיין ישנם מספר טקסטים עיקריים שנלמדים בקרב תלמידי קורסי מורים ליוגה ותלמידי יוגה ברחבי העולם. הטקסט של פטנג׳לי נכתב עבור בהרמינים (כהנים), פרושים (פירוט בתחתית הרשומה), גברים שבחרו לעזוב את חייהם היומיומיים ולפרוש אל היער על מנת לגלות את טבעם הנצחי. בביוגרפיה על יוגה סוטרה של דיוויד גורדון הוא טוען שבהודו לא התייחסו רבות לפטנג׳לי עד שסוואמי ויויקאנאנדה וקרישנהמאצ׳אריה שמו אותה שוב על המפה.
אז מה הקשר בין הטקסט הזה לבין מי שלומד אותו היום?
הטקסט מאפשר לנו לשים את תרגול האסאנה בקונטקסט מסוים. כמובן שאין זהו הכרח, אך הטקסט מאפשר להבין את מקומו של אימון האסאנה כחלק ממערכת רחבה יותר. כמו כן, הסוטרות דנות במהות הסבל האנושי ומשתפת בדרך להשתחרר ממנו מה שרלוונטי היום יותר מתמיד.
הכתבים שמגיעים באופן כללי מהודו והיוגה סוטרה בפרט, מאתגרים את דעתנו ואת תפיסתנו לגבי זהותנו.
כמובן שיש שתי דרכים עיקריות ללמוד טקסט שכזה, האחד באופן דתי שמתייחס אל הטקסט באמונה מלאה, כאילו הטקסט חושף בפנינו את האמת המוחלטת. הדרך השנייה בה נשתדל לנקוט היא קריאה סקרנית, כזו שמנסה לחשוב יחד עם פטנג׳לי, לתהות איתו בדבריו ולאפשר לעצמנו לפתוח צוהר חדש בהתבוננות שלנו על המציאות ועל עצמנו.
אז מי היה פטנג׳לי ?
כמו סיפורים רבים על הגיבורים הרוחניים של העולם, סיפור הולדתו של פטנג'לי קיבל ממדים מיתיים.
הדיון סביב פטנג׳לי מתייחס אליו בשני אופנים עיקריים:
א. פטנגלי כאינטלקטואל ברהמיני אשר היה מלומד בשפה הסנסקריטית, מושפט מאוד מבודהיזם ומשויכים אליו כתיבת כתבים נוספים בדקדוק ואיירוודה, אף על פי שכיום מתארכים את הטקסטים השונים בפערים של מאות שנים האחד מהשני.
ב. בערך מימי הביניים בדרום הודו, פטנג׳לי מתואר כגלגול של אדיששה- הנחש השמיימי או אנאנטה (אינסופי), שמוזכר בפרק השני בהתייחס לאימון אסאנה.
גרסה אחת מספרת שכדי ללמד יוגה עלי אדמות, הוא נפל (פאט) מהשמים לתוך ידיה (אנג׳אלי) של אמו גונקה שהייתה כמובן עקרה וקיבלה בן מהאלים.
ג. בנוסף, בהחלט ייתכן שפטאנג׳לי היה מספר אנשים ולא מורה אחד. שמירה על אנונימיות הייתה אופיינית לאותה תקופה ואף לעיתים רעיונות של מורים שונים יוחסו למורים מבוגרים מהם. כך שגם דברים שנכתבו אולי על ידי תלמידיו, משויכים לו.
על הסוטרות:
היוגה סוטרות הן 195 משפטים , כאשר המשמעות של סוטרה היא פסוק, משפט או סיב של חוט. לעומת אותם ימים בסין שהיה נהוג להעלות כל ידע על הכתב, בהודו של אותה תקופה היה נהוג בעיקר להעביר את התורה מפה לאוזן, מהמורה לתלמיד ותפקידו של המורה בהתאמה של פריוש הסוטרות כך שתלמידו יעכל אותם כראוי. הסוטרה לכן, מאוד תמציתית ונהוג לשנן אותן. אחר כך, מוסיפים לה פרשנויות בדומה לקובץ זיפ או רכז של מיץ.
הסוטרות מחולקות לארבעה פרקים:
פאדה שמשמעותה היא גם רגל וגם פרק מסמלת את כך שהתורה הזו עומדת יציבה על ארבע רגליים:
1. סמאדהי פאדה- בו מוסבר מהי יוגה, מהו טבעו של הסמאדהי, וכיצד ניתן לטפח את אותו מצב.
2. סאדנה פאדה- שמפרט על שתי מערכות של יוגה, קרייה יוגה ואשטנגה יוגה ובנוסף מתאר את גורמי הסבל.
3. וויבוטי פאדה, המתאר כוחות על שונים שהיוגה נותנת בעקבות אימון של ריכוז.
4. קאיווליה פאדה, שמתאר את השחרור והעצמאות של ה״רואה״ , ההבחנה בין מצבי תודעה - מה זמני ובר חלוף.
במהלך הקורס נתמקד בשני הפרקים הראשונים ונחשוב יחד מהן השאלות שפטנג׳לי עונה עליהן.
בפילוסופיה של גופנפש מרחבי העולם ובהודו בפרט יש חלוקה עיקרית לדואליזם ומוניזם (א-דואליזם). הפילוסופיה של פטנג׳לי למשל שנשענת על בסיס המטפיזיקה של זרם הסמקהייה (מפורט מטה), היא פילוסופיה דואליסטית. זה אומר שהיא מחלקת את המציאות לשניים לפורושה- כל מה שאינו משתנה, נצחי, לא מותנה או תלוי ואינו מושפע מקארמה. מנגד לזה יש את פרקריטי,מבטא את כל עולם החומר, התמיד משתנה, מוטה תחת הטיית מתבונן ומושפע מקארמה.
פורושה- עצמי אשר מייצג מצב תודעתי, נצחי, הממלא את היקום, אין לו צורה או חומר והוא מעבר לגבולות הזמן.
מציאות לא מותנית.
מעולם לא השתנה.
מעולם לא הושפע מקארמה, סיבה ותוצאה.
״הרואה״
2. פרקריטי- החומר הראשוני במטריקס של העולם הפיזי. מייצג:
מחזורים אינסופיים של התהוות.
כל צורה של מציאות תחת הטייה.
כל מה שניתן לשינוי.
קיים בתהליך של סיבה ותוצאה- קארמה.
על פי תפיסה זו גם המיינד - Chitta הוא משתנה ולכן חלק מפרקריטי.
נלמד בעתיד שעל פי פטנג׳לי, מקור הסבל האנושי היא בהזדהות האדם עם החומר המשתנה בעוד אנו הרוח הנצחית שאינה נולדת ואינה מתה. דואליזם נוסף שחשוב להכיר הוא הדואליזם שבתוך עולם הפרקריטי, אשר מתחלק לאשליית ההפכים, נכון ולא נכון, טוב ורע וכו.. מדואליזם כזה מבקש פטנג׳לי להשתחרר דרך אימון אסאנה.
חשוב לדעת שביוגה ישנם לא מעט זרמים מוניסטיים- לא דואליסטים כמו השאיוויזם הקשמירי ואדוויטא וודאנטה שהשפיעו רבות על אימון היוגה בעיקר החל מימי הביניים. אותם זרמים אינם מקבלים את המטפיזיקה של פטנג׳לי שמפרידה בין חומר ורוח, אלא שוללת כל חלוקה בראשיתה וטוענת שכל מה שאנו חווים דרך חושינו או גופנו הוא אינו אלא פרי דמיוננו- מאיה (אשליה) וכל מה שקיים זו האלוהות שמעבר לאשליה הזו. שאנקארה ואבהניווגופטה הם שניים מהפילוסופיים המפורסמים והבולטים בהודו שביארו זאת. שאנקראה נחשב לראשון שפירש את האופינאשדות, הוודות ואף את הבהגווד-גיטה מנקודת מבט זו.
מכיוון שהיוגה התפתחה בתת היבשת ההודית, מסקרן להכיר במעט מהי ההסטוריה הכללית בתת היבשת. הרשימה הבאה מציינת שמות של תקופות משמעותיות בהודו, תוכלו לחפש וללמוד על כל תקופה במידה ותסתקרנו:
תרבות עמק האינדוס- 2800-1500 לפנה״ס
התקופה הוודית- 1700-500 לפנה״ס
תקופת הפרישות- מ 800 לפנה״ס
התקופה האפית והפורנית- 500 לפנה״ס- 500 לספירה
ימי הביניים- -500 1500 לספירה
התקופה המודרנית- 1500 לספירה ועד היום.
המסע מתחיל בתרבות עמק האינדוס-2800-1500 לפנה״ס:
האלמנטים הקדומים ביותר של הינדואיזם מתוארכים בתקופה הזו. השורשים של הינדואיזם מגיעים משתי תרבויות קדומות:
הראשונה, תרבות עמק האינדוס- מתוארכת לשנים 2500 לפנה״ס אך כיום אפילו נטען ששורשיה הולכים אחורה כעוד 6000 שנה, תרבות עמק האינדוס נחשבת לאחת התרבויות העתיקות בעולם שניהלו ערים גדולות, אדריכלות, מערכות ביוב מתוחכמות, חקלאות, חיי תרבות ועוד.. בשלבים מסוימים מעריכים שתרבות זו מנתה כ 5 מיליון תושבים (מספר אדיר ביחס לתרבויות אחרות מאותה התקופה), וגאוגרפית הם השתרעו על שטחים עצומים שנחשבים כיום פקיסטן וחלקים נרחבים מאפגניסטן והודו.
התרבות השנייה - האייראנית- (נכון, מזכיר את השם איראן ובאמת מקור השם איראן מאותו המונח) Aryan- תרבות אינדו-איראנית אשר היגרה מסיבה לא ברורה מחבל קווקז לדרום אסיה ויישבה את האזורים הצפוניים הפוריים של הודו. הם השתמשו בלשון אינדו אירופאית אשר התפתחה ללשון סנסקריסטית וודית (כך היגרה השפה הסנסקריט להודו). אנו לא יודעים הרבה על אותם אנשים, מתי, למה ומאיפה היגרו אותם אנשים אל צפון הודו.
התקופה הוודית 1500-500 לפנה״ס היא התקופה שבה התרבות הארייאנית פורחת. בתקופה זו נוצרו הוודות וטקסטים של דהארמה. הוודות (vedas, סנסקריט: देव - יֶַדע) הן אוסף של קובצי דת הנחשבים לעתיקים ביותר בהינדואיזם ולבסיס של רוב ההתפתחויות המאוחרות בדתות הודו. פירוש המילה בסנסקריט הוא "ידע" (מלשון vid -" לדעת". על פי המסורת, הוודה לא נוצרה אלא התקיימה מאז ומעולם - הידע נגלה לרישים (ṛsi - נביאים או חכמים) ששמעו את האלוהות ולכן אותו טקסט נחשב לפי רבים כקדוש וכנכתב על ידי האלוהות בעצמה. באותם כתבים וודיים מספרים האייראניים על עצמם ולעומת זאת על מי שלא ארי (המקומיים שהם פגשו) מה שמעיד על החיים אחד לצד השני גם אם לא בקבלה :) מכיוון שעברו עוד אלפי שנים ותקופות שונות בהודו, כיום לא ניתן להגיד מי שושלת לאותם מהגרים מאזור איראן ומי אלו אותם מקומיים שחיו כבר בצפונה של הודו. במשפט רק אציין שבאותה תקופה אין זכר להתייחסות על פי גזע של ארים (כמו שנעשה החל מהמאה ה- 18 באירופה) אלא ההתייחסות לפי רוב למונח ארייאני הייתה - ״איש אצילי״, כזה שבחר בכוחות האור על פני כוחות החושך, התייחסות ישירה לדת קדומה נוספת שרווחה באיראן- הזוראסטריים.
בתקופה זו התבטא תרגול היוגה על ידי אותם מהגרים ארייאנים בקיום של טקסי Yajna - טקס אש ומזבח קורבן (אשר סדרם מתואר לפרטי פרטים בוודות) על מנת ליצור מע׳ יחסים עם האלים. תרגול ״היוגה״ אם ניתן לקרוא לו כך בכלל היה בא לידי ביטוי בטקסים והקרבת קורבנות שכאמור הכללים לאותם טקסים מצויינים בוודות לפרטים. מכיוון שהאלוהות נחשבת כלא בוחרת או מעדיפה, האמונה הייתה שאם הקרבת הקורבן נעשתה כראוי ולפי כל ה״הכללים״ הרי שהאל יתן לאדם את מבוקשו, OCD מישהו אמר?
כשלונו של הטקס יהיה תמיד באחריות הכהן (הברהמין), מבצע הטקס. אותם ימים מוקדמים באבולוציה של הדת בהודו מזכירים ילד שרוצה דבר מה ומנסה לעשות עסקים עם אלוהים.
תקופת הפרישות- מ 800 לפנה״ס - השראמנה- תקופת נזירות-אותם שנים מהוות לא פחות ממהפכה בתפיסת האלוהות. ישנה אבולוציה דתית ורוחנית שמבקשת התבוננות פנימה. היוגי במקום להניח קורבן ולנסות לשנות את המציאות פונה פנימה לראות את האל שנמצא בו או לחילופין להיווכח בכך שהוא האל בעצמו לא פחות ולא יותר, מה שכבר מתיישב לנו בדעת כמה שדמיינו על היוגיים הקדומים.
באותם שנים, התפתח רעיון הפרישות, בו היוגי פורש מחייו כבעל בית, משפחה ושמו היישר אל הג׳ונגל, היער במטרה להשתחרר מכבלי הזהות שלו עם גופו, אישיותו ורכושו ולהכיר בקיומו הנצחי ובלתי משתנה. במקום להדליק אש להקרבת קורבן, מתהווה אימון טאפאס (חימום), אימון של סיגוף שמטרתו לייצר אש פנימית מטפורית שמביאה לטרנספורמציה של הפרוש.
זו הזמן לציין שיוגה היא אחת מששת הדרשנות שמגיעות מהודו, ומקושרת מאוד עם זרם הסמקהייה (גם היא אחת מששת הדרשנות). ששת הדרשנות הן הזרמים ״האורתודוקסיים״ הגדולים שהתפתחו בהודו. הכוונה באורתודוקוסי היא שהזרמים האלו מאמינים באמיתותם של הטקסטים הקדומים שציינותי לפני כן הוודות. ובעיקר קיום הרעיון של אטמן- הרוח או ה״עצמי״ שאינו חלק מהגוף, המוח או התודעה, הוא נצחי ואינו משתנה.
בתקופת הפרישות צמחו והתפתחו שני זרמים חשובים וגדולים מהודו שהם אינם אורתדוכוסיים (לא חלק מהדרשנות) והם אינם תלויים ברעיונות של הוודות - הלא הם הג׳איניזם אשר מקדשים את הרעיון של אי- פגיעה והבודהיזם שאינו שגשג בהודו מכיוון שהוא ערער את הסדר החברתי של הוראנות- הקאסטות- המעמדות, והזדווג עם מגוון רעיונות פילוסופיים ודתיים בהתאמה אל המדינה אליה נדד. באותה נשימה חשוב לציין שביוגה סוטרה של פטנג׳לי ישנה התייחסות ברורה וענפה לרעיונות של הבודהה. בזמן כתיבתה של היוגה סוטרה הבודהיזם כבר היה בן קרוב לאלף שנה ולכן לא מפתיע למצוא שם רעיונות זהים לחלוטין.
תקופת הבהקטי, מאה 1-2 לספירה/טנטרה מאה 5-6 :
- בהקטי - האלוהות היא חיצונית לי ואני ״נכנע״ ומסור לאל באמונה שלמה.
- טנטרה- האלוהות היא פנימית- אתה מתעורר לאלוהות שנמצאת בתוכך. חשוב להבדיל בינה ובין זרם של ניאו-טנטרה מודרני שמתייחס באופן נרחב לשימוש במיניות ככלי להתפתחות רוחנית.
אותם זרמים מציגים תפיסה חדשה בדבר האלוהות, מקור הסבל האנושי ודרכים להתמודדות עמו.
התקופה המודרנית 1500 לספירה ועד היום:
התקופה המודרנית רואה את עלייתם ונפילתם של שתי אימפריות גדולות, האימפריה המונגולית והאימפריה הבריטית. המסורות ממשיכות אבל ללא פטרון מלכותי ובמאה ה- 20 התפתחותו של ה״הינדואיזם״ כמתארת את הדת העיקרית בהודו. כמובן שזהו מושג גס בהתחשב בריבוי הזרמים שקיימים תחתיו.
האתה יוגה מגיעה מתקופת ימי הביניים. מסורות וטקסטים של אלכימיה: תנוחות, שליטה
בנשימה, באנדהות, ניקויים גופניים (שאטקארמה), אנטומיה של הנאדיס והצ׳אקרות, קונדליני וכו׳..
בגלל הקרבה בתקופה של האתה יוגה לטנטרה, הרבה מושגים שמשתמשים בהם בהאתה יוגה כמו תרגול הדמיון של הצ׳אקרות או המושג קונדליני מגיעים ממסורות טנטריות.
כמה טקסטים עיקריים של האתה יוגה שחשוב להכיר:
Shiva samhita (SS)
Hatha Yoga paradipika (HYP)
Gerhanda samhita (GS)
Shatcakra Nirupini
האחרון ברשימה הוא הטקסט העיקרי שמתאר את שבע הצ׳אקרות.
האתה יוגה-
טכניקות ומסגרות פילוסופיות מה Tantara Shaiva מהוות את הבסיס להוראה של האתה יוגה.
משמעות המונח ״האתה״ היא ”forcefull ”או ״violent ”אך בנוסף רבים מפרשים אותו כמסמל את האיחוד בין שני הניגודים כמו יין ויאנג. אף על פי ש Tha &Ha לא באמת אומרים שמש וירח, נהוג להקביל אותם להא - לחץ גבוה ותהא- לחץ נמוך שמש-ירח. (מתוך עץ היוגה ב.ק.ס איינגאר).
הקורפוס של האתה יוגה לא ״שייך״ לבית ספר אחד אלא לזרמים רבים אשר עיצבו את אופיה המגוון. האתה יוגה מקושרת באופן הדוק עם גורקשאנאת׳ והמורה שלו מייאסאנדראנת׳ אשר ייסדו את שושלת הסאמהפראדיה במאה ה .12. מאז המאה ה 12 היו קבוצות רבות ומגוונות אשר תרגלו יוגה מסגנונות שונים כמו הסאהניאסינים, סופים פאקירים ועוד. כל אלו תרמו רבות לרוח המגוונת של האתה יוגה. מעניין לראות ולחוות את פלישתה של היוגה למערב ואת ההשפעה של המפגש המיוחד הזה עם התרבות המערבית.
עקרון ראשוני מתעסק בששת הניקויים (שאטקארמה):
● דאוטי- ניקוי הקיבה על ידי בליעה של מטלית בד ארוכה ושליפה שלה, ממש כמו חווטר. היוגיים תרגלו מגוון תרגולים שדורשים מהיוגי שליטה ברפלקס ההקאה (gag reflex)- הרפלקס הפרינגאלי. הרפלקס הזה מגן עלינו מחדירה של אובייקטים לא רצויים לקנה הנשימה שלנו. הרפלקס הזה מתפתח בשנים הראשונות לחיינו. מעברי הנשימה של תינוק קטנים במילא ולכן הרפלקס הזה מופעל על ידי חלק גדול של הלשון שלנו. ככל שאנחנו מתבגרים הרפלקס מופעל רק על ידי בסיס הלשון והחך הרך. היוגיים האמינו כנראה שלשליטה ולרגיעה של בסיס הלשון יש השפעה מיטיבה על האימון.
● באסטי- חוקן יוגי- שאיבת מים אל תוך המעי דרך הרקטום דרך אודיאנה באנדהה. למשל ב HYP מתואר בפרק על פראנהיאמה תרגול שבו היוגי עומד בנהר באוטקאטאנה עם צינור בפי הטבעת.
● נטי- ניקוי של הסינוסים בעזרת נטי פוט, מעין משפך דרכו מעבירים מי מלח מנחיר אחד, דרך הסינוסים והחוצה מהנחיר השני.
● טראקטה- בהייה בנקודה אחת או בנר עד שהעיניים דומעות.
● נאולי- שימוש בשרירי הבטן על מנת לעסות את האיברים הפנימיים.
● קאפהאלאבטי- טכניקת נשיפות חזקה.
הטכניקות האלה מוזכרות ב Hyp וב GS ומבטיחות למשתמש מניעה ממחלות ומוות.
אסאנה:
● האתה יוגה פארדיפקה מציינת שאסאנה היא התרגול הראשון של האתה יוגה, הזרוע הראשונה
ובטקסט מוזכרות 15 תנוחות.
● בגרנדה סאמהיטה האסאנות מוזכרות אחרי השאטקארמה (הניקויים), שם מתוארות בקצרה 12
תנוחות.
● בשיווה סאמהיטה מוזכר שיש 84 תנוחות אך מתארים רק 4 תנוחות מהן כולן תנוחות ישיבה.
פראנהיאמה:
● האימון העיקרי של האתה יוגה הוא פראנהיאמה (נקרא גם Kumbhaka או עצירת נשימה ב HYP).
● פראנהיאמה נחשבת מטהרת ומאזנת את הנאדיס (הערוצים) ובשילוב עם מודרה ובאנדהה מתעלת
את האנרגיה אל עבר הערוץ המרכזי השושמנה.
● האנרגיה הזו נחשבת למעוררת את הקונדליני ומעירה אותה מעלה בעמוד השדרה.
פיזיולוגיה אנרגטית על פי האתה יוגה
● על פי המקורות שצוינו מעלה גוף האדם בנוי מרשת של ערוצים שנקראים ״נאדיס״ כמו המרידיאנים
ברפואה הסינית. ב SS מציינים 300,000 נאדיס וב HYP מציינים 72,000)
● כל התהליך הפיזי (שאטקארמה,אסאנה, פראנהיאמה ומודרה) מכוון לטיהור ואיזון של רשת הערוצים
הזו.
● למרות עשרות אלפי הערוצים, הטקסט חוזר ומזכיר את אידה ופינגלה שהם שני נאדיס (ערוצים) שנעים מימין
ומשמאל לשושמנה (הערוץ המרכזי) והם מתארים מעיין מיקרוקוסמוס של השמש (פינגלה) והירח
(אידה).
● הצ׳אקרות (גלגלים) שמתוארים בטנטרה ובהאתה יוגה הם מרכזי אנרגיה שמצויים לאורך השושמנה
והם קשורים יחדיו דרך אידה ופינגלה.
● לכל הנאדיס בגוף יש נק׳ חיבור ורובם נובעים מאזור רצפת האגן, שם מתוארת אנרגיית
הקונדליני.
● בעקבות האימון, הקונדליני מתעוררת ועולה לאורך השושמנה דרך הצ׳אקרות. כך מגיע המתרגל למצב של סאמדהי שמוביל למוקשה, שחרור.
יוגה מגיעה למערב:
● 1893 סוואמי ויויקאנאנדה (אוטוביוגרפיה של יוגי) מדבר מול הפרלמנט בשיקגו.
● 1924 סר ג׳ון וודרוף מתרגם את power Serpent The Satcakranirupana שהוזכר בטקסטים
מעל.
יוגה מודרנית ותנוחות:
● 1888-1989 קרישנאמא׳אריה (ה״סבא״ של היוגה המודרנית) מורם של פאטאהבי ג׳ויס, ב.ק.ס
איינגאר, אינדרה דווי, דסיקאשר.
1915-2009 ק.פאטאהבי ג׳ויס:
1948 מקים את המרכז הראשון של אשטאנגה יוגה במייסור.
1964 המערבי הראשון שלומד עם ג׳ויס.
1975 פטאהבי ג׳ויס מגיע לקליפורניה לראשונה, אז התחיל הזרם של אשטנגה ו- ויניאסה בארה״ב.
1918 2014 ב.ק.ס איינגאר:
1952 התחבר עם יהודי מוהיין, הכנר המפורסם שערך בעתיד את ספריו של איינגאר והכיר אותו למערב.
1954 איינגאר מגיע לשוויץ.
1967 ״אור על היוגה״ יוצא לאור.
1975 המרכז של איינגאר בפונה נפתח.
Comments