מקור ומשמעות השם ״ויניאסה״
- hareladam
- Jan 20, 2024
- 8 min read
Updated: Feb 12, 2024
תוכן עניינים:
"Yoga is one. So is āsana but people give it different names and forms. Nothing like vinyāsa yoga existed for aṣṭāṇga yoga and it is unfair to name yoga as vinyasa yoga. I am sorry for the doubts that have risen in the mind of the students of yoga"
BKS Iyengar
המילה ויניאסה מורכבת מ- 2 חלקים:
״ניאסה״- לשים,להניח,לחתום
עם התוספת ״וי״- להפריד, לחלק. כמו בוילומה- תרגול הנשימה בו מקטעים את כניסת או יציאת האוויר לשלושה חלקים או ויג'נאנה- ארגון של ידע (ג׳נאנה).
בהקשר לאסאנה אפשר לומר שויניאסה תתאר גישה מערכתית של צעד אחרי צעד על מנת להגיע לתנוחה.
אפשר אף לומר שאשטאנגה יוגה של פאטאנג׳לי- 8 איברי היוגה - יאמה,ניאמה,אסאנה, פראנהיאמה, פראטיהארה, דהארנה, דייאן,סאמאדהי, הם ויניאסה קראמה שאורגנה על ידי פאטאנג׳לי.
חשוב להכיר שכיום ישנם רעיונות נוספים שנקשרים עם הכותרת הזו של ויניאסה עבור אנשים שונים:
סינכרון תנועה ונשימה
שיעור דינאמי
שיעור רך
זרימה
הקפיצות אחורה או קדימה מכלב מביט מטה לצ׳אטורנגה ולהפך
לעיתים נשמע את המורה מנחה בשיעור ״לקחת ויניאסה או חצי ויניאסה״ כשכוונתה לחצי ברכה לשמש או ברכה מלאה.
משמעותה המקורי של המילה מזכירה את המילה היפנית ״קאטה״- שמתארת סדרת תנועות קבועה מראש ובתרגום מילולי לאנגלית Form- תבנית תנועה. אנחנו מכירים קאטות משיטת התרפיה היפנית שיאצו, או מאומניות לחימה שונות כמו ג׳ודו וקראטה שם מתרגלים סדרת תנועות ספציפיות אינספור פעמים (כמו למשל בסדרה הראשונה של אשטנגה), כך שנבנה זכרון-שריר ולכן תגובה מהירה בעת קרב אמיתי. בנוסף, החזרתיות עצמה מביאה למצב תודעתי מדיטטבי שנקרא Flow או ״זרימה״ שנתאר בהמשך.
כמובן שהרעיון מוכר גם מאספקטים אחרים בחיים כמו למשל במוזיקה, כשלומדים לנגן על גיטרה למשל, מתחילים בשלב מסוים לתרגל סולמות או ״ביטויים מוזקיליים״ מסוימים וחוזרים עליהם שוב ושוב, האימון הזה מאפשר למתאמן לאלתר בהמשך בחופשיות ויצירתיות בין הסולמות והוא אינו נשאר מוגבל לסולם שלמד.
ראם דאס אמר פעם ״You have to be somebody to be nobody״, האימון של חזרה על סדרת תנוחות קבועה מאפשרת למתרגל בשלב מסוים תנועה חופשית (Free form). באימון שלי מצאתי הרבה תועלת בחזרה על תנועות קבועות, בין אם אלו היו הסדרות הראשונות של אשטנגה, סדרה מוקלטת של מורה בשם Darren Rhodes וסדרה של תרגילים של Simon-borg Olivier. חזרה יומיומית במשך מספר שנים של כל אחת מהסדרות האלה איפשרה לי לנוע באופן חופשי בתרגול גם מחוץ לאותן סדרות תוך כדי זרימה גופנית ותודעתית.
חזרתיות מאפשרת לנו לפגוש את הנטיות העיקשות שלנו שוב ושוב. בשביל להסביר את עצמי אשתמש בדוגמא מוכרת: אני ובת זוגתי מתכוננים לצאת מהבית לאירוע, אני רוצה לצאת מוקדם והיא אוהבת לאחר ב- 5 דקות. זאת הזדמנות לחיכוך ואלו גם נטיות עיקשות שנשארות איתנו, אבל אלו גם הרגעים שמעירים אותי אל האימון ומאפשרים לי צמיחה, טרנספורמציה והתפתחות. באימון של סדרה קבועה, הנטיות האלו יכולות להיות ההרגל לנוע בקצב מסוים, לא לאהוב תנועה מסוימת ובמקום להתאמן עליה לוותר עליה וכו..
המחקר של מיקלוש (הבחור בסרטון) בדק אמנים, מוזיקאים, ספורטאים ועוד שתרגלו חזרתיות של פעולה מסוימת לאורך שנים. אלו היו התחושות שחזרו על עצמן שמתארות את המונח ״Flow״:
מעורבות מלאה בפעולה - מרוכזים ובפוקוס.
תחושת אקסטזה- חשים מחוץ למציאות היומיומית.
בהירות פנימית גדולה- יודעים מה צריך להעשות ואיך.
ידיעה שהפעילות אפשרית עבורנו- הכישורים שלנו מתאימים לפעולה שנעשית.
שלווה פנימית- אין דאגות לגבי עצמנו ויש תחושה של התרחבות מעבר לגבולות האגו.
איבוד תחושת הזמן- ריכוז מלא בהווה, תחושה שהזמן עף.
מוטיבציה פנימית- פירות הפעולה שמייצרת את ה Flow הופכים להיות הפעולה עצמה. אין צורך בדבר נוסף.
כמובן שיש מתח מסוים בין חזרתיות ו Flow לבין יצירתיות ולכן ספרו השני של מיקלוש נקרא "Creativity". אתן מכירות בוודאי את התחושה המשעממת שלעיתים החזרתיות יכולה לייצר והתחושה שאנחנו רוצים מגוון, המצאה ושינוי (ממש כמו הצורך שלנו גם באהבה שיש בה מוכרות, בטחון, יציבות ושגרה וגם בתשוקה שהיא לא צפויה, הרפתקאנית, מסתורית וכו..). בדרככן, אני מעודד אתכם למצוא סדרה קבועה של תרגילים ולחזור עליה מספר פעמים בשבוע ומנגד את התהליך היצירתי אני מעודד בכל דרך שתבחרו אך בעיקר דרך כתיבת רצפים על פי תנוחת שיא או רעיון פילוסופי שנשזר אל תוך התנוחות שבחרתן, כמובן שיש עוד אינספור דרכים ייחודיות משלכן לשמר את היצירתיות. שווה לציין שמחקרים על הפאשיה מלמדים שלעומת סיבי השריר שמתכווצים ומרפים, הפאשיה ״מתאמנת״ טוב יותר כשאנחנו נותנים לה הרבה אפשרויות, מגוון וכיוונים שונים. כשאני עושה את אותה תנועה באותו האופן שוב ושוב אני ״משעמם״ את הפאשיה.
בשיעור ויניאסה בהחלט אפשר גם לשלב בין שני המצבים של חזרתיות ויצירתיות. חלק מהשיעור יכול להיות תבנית קבועה, רצף קבוע שאתן מאמנות וחלק מהשיעור חדש. אפשר ללמד מספר תנוחות בחלקו הראשון של השיעור ובחלק השני להתאמן באופן רפטטיבי על הכוראגרפיה שבינהם. בתחילת דרכנו כמורות, היתרונות של הוראת רצף קבוע תסייע לכם ״לשפשף״ את כישורי ההוראה שלכם כמו מתן הוראות, הדגמות, תמיכה במגע, מקומכם כמורה בחלל והחזקת הקבוצה. כל אלו אפשריים גם עם החלפת הרצף אך אם אני מכיר את הרצף שאני מעביר ברמה גבוהה אני לפחות מוציא את זה מהמשוואה.
ממצאים מרתקים מאותו מחקר שרלוונטיים להוראת יוגה קשורים במתח שבין רמת האתגר שמציבים בפני המתאמן ורמת הכישורים/יכולות שלו וההשפעה של כך על מצב התודעה:
אצייין מספר ממצאים רלוונטיים:
א. ניתן לראות בגרף שעבור המתאמן המתחיל לא קל וזה ניכר בשיעורי מתחילים - עם יכולות נמוכות ואתגר נמוך מקבלים אדישות, במידה ורמת האתגר עולה המתאמן יחווה דאגה וברמה גבוה יותר- חרדה. אנחנו רואים את זה בסטודיו ולא מעט פעמים שומעים את חוסר הוודאות שעולה ממתאמנים מתחילים, הדאגה שהם לא עושים את התנוחה ״נכון״ או התחושה שמא הם פוגעים בעצמם. חשוב לציין שהכוונה במתחילים פה קשורה בתנועה באופן כללי. רקדנית מנוסה שלא תרגלה יוגה בחייה אבל תרגלה איכויות תנועה ומודעות גופנית במשך שנים לא תחווה את החוויות של מתחילים כי אין הבדל גדול בין השניים. באימון המדיטציה היא עלולה להתקל באותם קשיים של מתחילים כי האימון משתנה.
בנוסף, ביודענו את הפרטים האלו, אנחנו יכולים להכיל את חוסר הריכוז בשיעור מצד אחד אבל גם לאפשר אתגר שמתאים את היכולות של המתאמן ולהקנות בכל שיעור יכולות חדשות כך שאנחנו מסייעים להתקדמות של המתאמן. למשל ללמד בתחילת האימון מספר תנוחות פשוטות ולבנות איתם ויניאסה שחוזרים עליה מספר פעמים בחציו השני השיעור.
אם כבר אנו עוסקים במתחילים, אחת הטעויות שעשיתי בשנים הראשונות שלי כמורה ליוגה בשיעורי מתחילים הייתה החשש מלאפשר טעויות. הסתכלתי על טעויות כפוטנציאל לפציעה במקום על למידה והתפתחות. כל השיעור הופך פחות מהנה עבור כולם ככה.
ב. אם נלך לצד השני של הגרף, נראה שעבור המתאמן המתקדם עם היכולות הגבוהות מצפה תגמול גדול מהאימון. במידה ונציב בפניו אתגר גבוה הוא יחווה את המצב של Flow שתיארתי לפני כן, ובמידה והאתגר בינוני הוא יחווה תחושה של שליטה. אולי הכי מעניין, זה האתגר הנמוך שבו הוא יחווה רגיעה. כאדם שנוטה להיות מטבעו חסר-סבלנות, אימון של רגיעה סקרן אותי מאוד, הגרף הזה גרם לי לחפש בכיוון הנכון מכיוון שהבנתי שעל מנת לטפח את מצב הרגיעה אני פשוט צריך להתאמן על משהו שאני מאוד טוב בו, בלי להרים את האתגר. כך שאימון של סדרה ראשונה מינוס המעברים מספקים עבורי רגיעה עמוקה למערכת.
יתרונות נוספים של חזרתיות בהוראה היוגה:
1.חזרה על תנוחות בשביל להוסיף עוד שכבה של הוראות- אתן עלולות לגלות שבזמן שהמתרגלות נמצאות בתנוחה היכולת שלכם לתמלל את הדגשים מוגבלת ומעבר לזה היכולת של המתרגלות לקלוט מספר דגשים בבת אחת מוגבלת. אם אני חוזר על התנוחה פעם אחר פעם אני יכול בכל פעם לשזור עוד שכבה של הוראות ישורת, מודעות, נשימה ועוד.
2 .חזרה על תנוחות בשביל להוסיף וריאציה מתקדמת יותר או בשביל לאפשר מודיפקציות- אם אני רוצה להכניס לרצף תנוחה מתקדמת ואני בשיעור לכל הרמות (כמו רוב השיעורים) אני חייבת להתאים את המנח לקהל המתרגלות. במידה ואכניס ישר את המנח הכי מורכב אני לא אוכל לאפשר התאמות למתרגלים שלא ברמה הזו. שוב, זמני מוגבל לעת ביצוע התנוחה, קשה בחמש נשימות גם להנחות את המנח וגם לתת התאמות שהן בעצם תנוחות בפני עצמן. אם אני חוזר על התנוחה מספר פעמים, אני יכול בקלות להתחיל בוריאציה הבסיסית וכל פעם שהתנוחה מופיעה שוב לתת עוד אפשרויות למתקדמות.
3. חזרה על תנוחות בשביל לתת פחות הוראות- יש יתרון אדיר לאימון בשקט, הוא מאפשר למתרגלת להתכנס, לטעות ולחוות את האימון בלי הפרעות. כמובן שהיתרונות של הוראות הוא אדיר, אך חשוב לזכור שכל מילה מגרה את האינטלקט של המתרגל וזה בא על חשבון היכולת שלנו להתכנס ולחוש את גופנו.
בנוסף לכך, יש חשיבות גדולה לשמיטה מוחלטת של ההוראות כך שהמתרגלת צריכה לשלוף בעצמה את הכוריאגרפיה. אני מכיר מתרגלים שתרגלו את ברכת השמש הראשונה והשנייה במשך שנים, אך כשניסו לתרגל את זה לבד בבית הם לא זכרו את הרצף. זה דומה ללמידת שפה חדשה, בהתחלה אנחנו מבינים את מה שאומרים אבל השלב המתקדם הוא היכולת לשלוף את המילים בעצמנו. זה יפתח את העצמאות של המתרגל שזה עקרון חשוב ביוגה המודרנית והקלאסית.
4. חזרה על תנוחות בשביל לשנות את הקצב או השהייה במנח- אני יכול להנחות תנוחה בפעם הראשונה ל-5 נשימות וכך לתת הוראות בסיסיות. בפעמים הבאות, התנוחה יכולה להופיע בתוך הרצף לחצי נשימה, נשימה או זמן אחר שמתאים לרצף.
מטרת השבלונה הבאה שאציג כאן היא להקל עליכם בבניית הרצף בתחילת דרככן. היא שבלונה אחת מתוך אינסוף שבלונות אפשרויות ואתן לא צריכות להרגיש מחויבות לסדר הספציפי של הקטגוריות השונות.
תנוחות ״הגעה״- תנוחות פשוטות ללא מעברים מורכבים שמטרתם היא לאפשר למתאמן לרדת מהראש על הגוף. זה זמן מעולה להכניס רעיון תנועתי פשוט שעוזר למתאמן לחוש את גופו ושיחזור על עצמו בהמשך השיעור, כמו דרישטי, קשר בין ראש וזנב, מודעות לחלק האחורי של הגוף וכו..
פראנהיאמה ומרכוז- אימון מדיטציה, נשימה, סריקת גוף, דמיון ועוד..
ברכה לשמש A/B
תנוחת שיווי משקל- אחרי שסביר שהדופק עלה מתרגול הברכות, תנוחת שיווי משקל עוזרת לשמור את הריכוז וחום הגוף אבל להוריד את הדופק.
סוריה C- זהו למעשה לב השיעור ובנוי מהויניאסה שכתבתן.
כפיפות לפנים ואז לאחור או להפך.
פיתול ואז תנוחה סימטרית
שוואסנה.
נקודות למחשבה בבניית רצף ויניאסה:
מה אני מנסה להשיג בשיעור הזה, מה המטרות? (בלי מטרה ברורה, לא יכול להיות משוב, אפילו אם המשוב הוא שלכם על עצמכם).
מה הרמה שאני מכוונת עליה ולאחר הכתיבה של הרצף, מה הקשיים שעולים מהתנוחות שהכנסתי? מה משך השיעור והאם הרצף מתאים לכך?
מה התלמידים כבר יודעים ? מה היכולות שלהם? מה מעניין אותם?
האם הם קבועים ? מה כבר לימדת אותם? השאלות האלו ישפיעו על כמה זמן ייקח לי להעביר דברים מסוימים.
רוב האנשים נמצאים בכפיפה לפנים פסיבית רוב היום- לכן שווה להתייחס להתארכות של קדמת וצידי הגוף ללא קשר למטרות הספציפיות של אותו שיעור. הכוונה היא שגם אם אתן מתכננות יותר כפיפות לפנים שבהן מאריכים את אחורי הגוף עדיין רצוי להתייחס לרעיון הזה.
רוב האנשים ישבו רוב היום לפני שהגיעו לשיעור- אם ישבתי כל היום ואני מגיע לשיעור היוגה ושוב אומרים לי לשבת, זה יכול להקשות על אימון המדיטציה, מספר תנוחות ״הגעה״ לפני הישיבה יכולות לעזור למתאמן להתחבר אל הגוף לפני המדיטציה.
מתי לשים הפוכות? בסדרה הראשונה של אשטנגה התנוחות ההפוכות מופיעות בסוף האימון. בשיטת איינגאר נהוג לתרגל את התנוחות ההפוכות פעמים רבות יחסית דווקא בתחילת האימון. תנוחות הפוכות כמו עמידת ידיים, ראש ואמות יכולות לעזור לנו לחמם את הגוף בזריזות, להאריך את צידי הגוף ועדיין יש לנו את הכח לעשות את זה. מצד שני, אם אנחנו בונים רצף שמטרתו ללמד באופן שיטתי את אחת מהתנוחות האלה, הרי שההפוכות יופיעו לקראת סוף האימון.
אחרי עמידת כתפיים מומלץ להימנע מתנוחות מאמצות ואימון דינמי- נלמד על עמידת כתפיים מפגש שלם ובו נכיר שעמידת כתפיים היא אימון בפני עצמו ששווה לתרגל עם אביזרים. ברוב הסטודיואים אין מספיק אביזרים. השימוש באביזרים בעמידת כתפיים יאפשר לנו שהייה ארוכה שמטיבה עם כלל המערכות של הגוף.
הכנה לשוואסאנה- זה לא חובה ותלוי ברצף ובהספק שלכם, אבל מספר תנוחות רגיעה לפני השוואסנה יעזרו למתאמנים להרגע.
תנועה של עמוד השדרה בכל המישורים.
אפשר לשחק עם הסדר של התנוחות לפי ההגיון- למשל, אם יש תנוחת שיווי משקל על הידיים שדורשת פתיחת אגן מסוימת כהכנה, אוכל לשים את הכפיפות לפנים לפני סוריה C.
באופן כללי תנוחות עמידה מחממות טוב, מחזקות ומשלבות עבודה של קבוצות שרירים גדולים, והן יעילות כהכנה לתנוחות ישיבה למשל. למרות זאת, לאנשים אם טווחי תנועה מוגבלים מאוד או לאוכלוסייה מבוגרת יותר, אפשר לתרגל מתיחות בתנוחות שכיבה כהכנה לתנוחות העמידה.
לפני כפיפות לאחור: להביא מודעות לעמוד השדרה דרך תרגילי קוארדינציה, התארכות או ייצוב. לתרגל מוביליות של הגב החזי בעזרת פיתולים. ולהוסיף פתיחות אגן וכתפיים.
דוגמא לרצף:
לוגיסטיקה- 2 בלוקים- עזר בברכות לשמש, ישיבה, תנוחות עמידה, למשל משולש וכו׳.
תנוחות הגעה:
באלאסנה
סוקהאסנה- מתיחה צידית, פיתול, כפיפה לפנים. - בי לטרלי.
כלב מביט מטה
חצי יונה
ישיבה/מרכוז:
ישיבה על הגבהה- סריקת גוף, תרגול סאמה וריטי.
ברכה לשמש ראשונה x 3
ברכה לשמש שנייה x 3
שיווי משקל- פיגר 4 בסקוואט, וגארודאסנה
ברכה לשמש שלישית (C)
כלב מטה רגל מעלה-ברך לאף- אצן גבוה- אנג׳אנייאסאנה- אצן גבוה- לוחם עניו -- לוחם הפוך- קרייזי מונקי- - סקוואט פיגר 4 - אקא פאדה גאלוואסנה
כל פעם תנוחה אחת 5 נשימות ומעבר לצד השני.
מוסיף תנוחה כל פעם, התנוחות עד על התנוחה הנוספת הופכות להיות חצי נשימה/ נשימה.
כפיפות לאחור-
שולחן הפוך
סטובאנדהאסנה
ספינקס
כפיפות לפנים-
ג׳אנושירשאסנה A
פאשימוטאנאסנה
פיתול-
שכיבה על הגב- פיתול
ברכיים לחזה
גלגול איטי לאחור- כפיפה לפנים עם הישבן מורם והרגליים כפופות.
שוואסנה
שימו לב שבסוריה C התנוחה המאתגרת היא למשל אקא פאדה גאלוואסנה והתייחסתי לכך מבחינת מפרק הירך כבר מתחילת השיעור. שלושת התנוחות הבאות מהרצף חולקות את אותה הצורה במפרק הירך כמוה:
סוקאסנה
חצי יונה
סקוואט פיגר 4
Comments